<h1>ראבי"ה סימן אלף כ"ו</h1>
<h2>דף י.</h2>
וזכור אבא מרי את אשר למדתני להקשות בלומדי'[נו] נדרים. דבריש נדרים [י' ע"א] פרכינן לר' אלעזר הקפר והדין קרא בנזיר טמא כתיב, ומשני משום דשנה בחטא, והוא הדין נזיר טהור. אלמא לר' אלעזר הקפר דנזיר טהור (לאו) [נמי] חוטא הוא. ובפרק בתרא דכריתות [כ"ו ע"א] מייתי לה (ופר"ש) [ומפרשינן] בנזיר טמא. ומיהו הא לאו ראייה היא דאיכא לפרש נמי בנזיר טהור כמו שפירשתי בתוספות שהוספתי בצל קורתך. והיית(ה) מתרץ ההיא דריש נדרים ומפרש לה בניחותא, והדין קרא בנזיר טמא כתיב. וטעם לפי ששנה בחטא. ולא בלשון קושיא. ותדע דר' אלעזר ושמעון הצדיק אמרו בשיטה אחת, ושמעון הצדיק אומר אנזיר טמא קאי. ולא נהירא לי השתא, דבהדיא אמרינן בפ"ג דנזיר [י"ט ע"א] דר' אלעזר הקפר אפילו בנזיר טהור קאי. ואם שגיתי הבינני. תשובה את קולך בני שמעתי. הנני משיבך כי האמת תירצ[תי] ההיא דריש נדרים בניחותא. והדין קרא בנזיר טמא כתיב משום דשנה בחטא. אבל נזיר טהור לאו חוטא הוא הואיל שלא נטמא מעולם. וההיא דפ"ג דנזיר בנזיר טמא שניטהר קאמר הואיל ונטמא מתחילה. וכי מעיינת התם בהכי מיירי. וכי האי גוונא פירש ר"ת. וקשיא לי מדאמ' בפרק היה מביא את מנחתה [ט"ו ע"א] תניא א"ר שמעון בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה וכו' אלא מעתה חטאת נזיר תהא טעונה נסכים לפי שאינה באה על חטא. והאי בנזיר טהור מקשי דאותו אינו מביא נסכים אלא על שלמי' כדאיתא בהדיא בקרא [במדבר ו' י"ז] דקרא סתמא כתיב. וכן משמע נמי (במנחה) [במנחות] דנזיר טהור דווקא לא מייתי נסכים. ומשני סבר לה כר' אלעזר הקפר הילכך נסכים אחטאתו לא מייתי. ותירוץ מורי ר' יצחק מריגנשבורק ידעת, כאשר מפורש בנזיר.
